חקלאים במסלול

עם קום המדינה, החליטו בני הזוג נעימה ויפתח אברהמי לעלות לישראל. הם עלו לארץ בשלהי 1949 ונקלטו במעברה ליד תל עדשים. מהר מאוד קלטו שליחי ההתיישבות שיפתח אברהמי ניחן בכישורי מנהיגות וידיעת השפה העברית בנוסף לשפת אימו- הפרסית. הוצע לו לעבור לנגב ולהנהיג מושב חדש שנועד לעולי איראן וכורדיסטאן. יפתח נרתם למשימה ובתמיכת נעימה אשתו ירדו בני הזוג לנגב המערבי למיקום שנקרא אז- כביש הרעב. כיום נקרא כביש זה כביש 241 , כביש רוחב אזורי מעוטף עזה לצומת גילת. הכביש משמש כקו הבצורת הדרומי - גבול השטח שממנו זכאים החקלאים לפיצוי עבור גידולי הבעל במידה והוכרזה על ידי המדינה שנת בצורת.

במישור רחב , קרוב לאופקים של היום, הוקם מושב מסלול. במושב יושבו עולי איראן. כ-15משפחות ללא ידע בחקלאות או בניהול משק חי. ליוו אותם מדריכים מטעם מוסדות המדינה. ההתמודדות בשנות ה-50 של המאה הקודמת כללה מאבק הסתגלות למזג אויר חצי מדברי, תלות בפגעי טבע, חוסר ידע ונסיון חקלאי, מחסור במוצרי מזון ואמצעים כלכליים ופחד ממסתננים של אז שנקראו "פידאיון", קבוצות טרור שהופעלו ע"י מדינות ערב השונות ושהסתננו מגבול מצרים , גנבו ורצחו. 

מידי תקופה , בשל ההתמודדות המורכבת, ברחו משפחות מהמושב ובמקומן יושבו משפחות חדשות ממגוון עדות.

כמזכיר המושב מילא יפתח אברהמי טיפל בכל עניני המושב והמשפחות, ע"י השגת תקציבים, מדריכים, מתן תמיכה רגשי וייעוץ תוך תמרון בין הנהגות שונות של העדות לבין התפיסה הסוציאליסטית שנהגה אז במדינה.

גם משפחתו של יפתח התקיימה מגידולים חקלאיים וממשק חי. במסורת המשפחה קיימים סיפורים לגבי ההתמודדות באותה תקופה. לזוג נולדו חמישה בנים ושתי בנות שכולם עזרו בעבודה במשק המשפחתי.

יפתח אברהמי שימש בתפקידו עד לשנות השמונים לסירוגין. אז בשל מצבו הרפואי נאלץ לפרוש מעשיה ציבורית ומפעילות חקלאית. יפתח העביר את ניהול המשק לבנו הבכור- שדיאור . במהלך השנים צירף שדיאור לעבודה במשק גם את אחיו חיים ומאיר .

כיום מונה המושב 152 בתי אב.